זבובי החמסין

בימים האחרונים כל מה שאני מצלם זה זבובים. אני חושב שזה בגלל החמסין — כל היצורים האחרים מעדיפים לא להראות את האף שלהם בחוץ בחום כזה. אבל לזבובים לא אכפת.

זה התחיל עם הרחפן היפה הזה. הוא אמנם הפנה לי את הגב, ולא נשאר לסשן צילומים מקיף מכל הכיוונים כמו שהייתי רוצה, אבל זה בכל זאת הספיק כדי לזהות אותו בתור Chrysotoxum intermedium. מסתבר שהיה כאן אחד כזה כבר לפני 5 שנים, אבל הוא מספיק יפה כדי להצדיק פרסום נוסף.

הבא היה זבוב צהוב וקטן. מה זה קטן? יותר קטן מדרוזופילה (שזה הזבובים הקטנטנים שמרחפים להם סביב הזבל או הפרות שמרקיבים לכם בחמסין). אבל יותר צהוב מכל זבוב אחר שאי פעם ראיתי. אני חושב שאולי זה Thaumatomyia sulcifrons או משהו קרוב.

על השיח ליד היה עוד זבוב, הפעם בשחור וקצת יותר גדול — בערך בגודל של זבוב בית רגיל. הוא זבוב די סתמי, וזה תמיד סיכון לנסות לזהות כאלה, אבל בכל זאת אי אפשר בלי לנסות. אז אני חושב שאולי הוא מהסוג Hydrotaea, בעיקר כי זה מה שאתר iNaturalist הציע.

הזבוב דלעיל היה זכר, לפי זה שהעיניים שלו גדולות ונוגעות אחת בשנייה מלמעלה. למחרת הייתה בערך באותו מקום זבובה נקבה כנראה מאותו מין. אצל הנקבות בזבובים העיניים קטנות יותר ומופרדות.

בין לבין ביקר שם גם עוד זבוב קטן כמו דרוזופילה. ובמקרה הזה אני חושב שאולי הוא באמת דרוזופילה. השאלה רק איזה מין של דרוזופילה בדיוק, או שהוא בכל זאת משהו אחר.

בקצה השני של הגינה ביקר הזבוב אדום-הבטן הבא. זה רחפן מהסוג Paragus. כמו בהרבה מקרים יש הרבה מינים, וקשה לדעת בדיוק. בפעם הקודמת שהיה כזה הגעתי למסקנה שאולי מדובר ב-Paragus haemorrhous. הפעם גם אתר iNaturalist מסכים, אז זה יותר בטוח.

הסתובבו שם גם כמה מהזבובים הדהים האלה, שדי נפוצים אצלנו. בעבר הם זוהו בתור Minettia czernyi, אבל הפעם הצילום באיכות יותר טובה.

וכדי לפצות על הגוון הדהה הכללי, אחד מהם נעמד על פרח של גרניום וקיבל רקע אומנותי מרשים.

ולסיום, זבוב שלא צריך שום עזרים חיצוניים, ונראה מספיק מרשים בעצמו: Oxyaciura tibialis. המין הזה כבר נראה אצלנו בעבר, אבל עבר זמן, וכאמור הוא מרשים (אם כי בעצם די קטן), אז הנה הוא שוב.

סתיו באביב

עשים זה תמיד עניין של סתיו אצלנו. כשהימים מתקצרים והערבים מתקררים הם מתכנסים בחניה המוארת ומנקדים את הקירות ואת התקרה. באביב כרגיל הם פשוט לא שם. אבל השבוע היו כמה, ועוד בשעות היום. אולי הם באו לנוח בצל.

החדש הראשון שתפס את תשומת ליבי ושכנע אותי ללכת להביא את המצלמה היה המודד הזה. אמנם פשוט אבל די יפה. אם זיהיתי נכון מדובר ב-Idaea consanguinaria.

השני היה אפילו יותר יפה. לקח קצת זמן עד שהסתכלתי במקום הנכון, אבל ברגע שהגעתי לשם (באתר של עוז ריטנר) היה ברור שהוא Eublemma ostrina.

השלישי הוא לא חדש אלא אחד שכבר פגשתי פעם — עשנור הרותם, Uresiphita gilvata. אבל הפעם היו כמה כאלה מפוזרים מסביב, ואחד מהם הסכים לנפק תמונה יותר טובה מהקודם.

והיו גם עוד מוכרים. למשל Loryma egregialis, שלא נעים לומר אבל כשרואים אותו בפעם הראשונה, והוא קטן כזה מרחוק על התקרה, קשה להבחין שזה באמת עש ולא קקי של ציפור.

ולסיום אחד המבקרים הקבועים אצלנו, לא רק בחניה אלא גם בבית, Endotricha flammealis.

העבר ממשיך

הגעתי בערך לשני שלישים של ההעלאה של תצפיות 2020 לאתר iNaturalist, ואם יש חידושים גם לכאן. אחד מהם הוא הזבוב הזה, מה-26.5.2020. העליתי אותו במקביל גם לאתר הזבובולוגים העולמי כדי לקבל זיהוי, ויורגן פיטרס הציע שהוא מהסוג Muscina. כמה ימים מאוחר יותר פאול באוק הציע שאולי Muscina stabulans.

שבועיים אחרי זה, ב-6.6.2020, זבוב שחרחר עמד לי על היד כדי להצטלם. בירור באתר הזבובולוגים העולמי הניב זיהוי ע"י תיאו זיגרס: זה Stevenia kugleri, ובפרט נקבה. לא ברור למה לא כתבתי עליו אחרי שטרחתי להשיג את הזיהוי.

באותה תקופה של תחילת יוני היה אצלנו בגינה גנון של ענבלנים. אלה סוג של עכבישים שבונים אוהל של קורים סביב כדור של ביצים, לא כדי ללכוד חרקים לאוכל אלא כדי למנוע מחרקים להגיע ולהגן על האבקועים.

עדיין באותה תקופה צילמתי את הזבוב הזה. לפי הרשת שהוא עומד עליה זה היה בבית, בדלת למרפסת. אתר iNaturalist ואני הסכמנו די מהר על המשפחה, אבל לא היה ברור מה הסוג והמין. אבל ניקיטה ויחרב מהמוזיאון הזואולוגי במוסקבה הציע באמצעות אתר הזבובולוגים שזה Helina sexmaculata.

איפהשהו בחוץ פגשתי נמפה קטנטנה וחמודה של חרגול, שהמחושים שלה גדלו הרבה יותר מהר מהשאר. לפי אתר iNaturalist זו מגלית נקודה, Phaneroptera nana.

כנראה זה היה בחניה שראיתי את עש הנוצה הזה. ככל הנראה הוא מין כלשהו מהסוג Agdistis, ומסתבר שיש בארץ הרבה מינים, ולא ברור איך להבחין ביניהם אם זה בכלל אפשרי.

ולסיום הסדרה הזו, עש יפה במיוחד שישב בדיסק כל השנים האלה, כנראה כי לא הצלחתי להבין מי הוא בכלל. גם הפעם אני רחוק מלהיות בטוח, אבל אולי אולי הוא מהסוג Aprominta, ששיך למשפחה נידחת של מיקרו-עשים.

השגרה נמשכת

עדיין אביבי, ובאופן כללי מאי הוא חודש כזה שיש בו כל שנה יחסית הרבה מבקרים. אז הנה היותר מעניינים שהצטברו בשבועיים האחרונים. היו גם אחרים פחות מעניינים, כמו למשל צבתנית נאה שנתקעה באמבטיה.

רוב הפעילות היא על הפרחים הלבנים הקטנים בגינה. אלה פרחים קטנים, אז הם מושכים בעיקר זבובים קטנים ודבורים קטנות. את רובם המכריע אני כבר מכיר. אבל בין כל המוכרים הייתה דבורה אחת עם בטן בצהוב-שחור שלא הכרתי. חיפוש מה הוביל למסקנה שהיא מהסוג נומדה. והתייעצות עם המומחים הביאה למסקנה שיותר מזה לא נדע, כי אי אפשר לזהות את המין המדויק מתמונות.

על פרח אחר היה זחל לא מרשים במיוחד, עם קצת לכלוך של אבקת פרחים. מסתבר שזה זחל של עינפז ירוק, שעד כה ראיתי רק בוגרים שלו.

על עוד אחד היה סרטביש, או בעצם נקבה, אז סרטבישה — אלה עכבישים עם שתי רגליים קדמיות ארוכות שכרגיל פרוסות לפנים, מה שמשווה להם מראה של סרטן. חשבתי שמדובר בסרטביש הפרחים, שמאוד נפוץ אצלנו, אבל צילמתי בכל זאת כי היא הייתה מאוד לבנה והיה לה דגם יפה. מזל. כי מסתבר שהיא בכלל סרטביש לימוני, Thomisus citrinellus. אפשר לזהות לפי 4 הזיפים הכהים על הרגל הקדמית, שלא קיימים בסרטביש הפרחים.

וכדי לגוון, על קיפודן במורד הבוסתן מצאתי כמה נמפות של משהו לא ברור, וסביבן להקה של נמלים — זה די מקובל שנמלים "מטפלות" בכל מיני חיות אחרות, במיוחד כנימות למיניהן, ובתמורה מקבלות מהן מיץ מתוק ללקק. אני חושב שאלה מין כלשהו של ציקדיות, אבל לא בטוח.

שגרה אביבית

האביב ממשיך ואתו המבקרים המזדמנים לביתנו ולסביבתו. למשל הנקבה הזו של לבנין הצנון (Pieris rapae), שבאופן כללי הוא פרפר די נפוץ אבל אצלנו דווקא לא כל כך.

או הצרעה הקטנטנה והמבריקה הזו, שהיא אולי מהסוג Chrysura, אבל אולי גם לא — לפני כמה שנים ראיתי אחת דומה, ואז חשבתי שהיא דווקא אולי מהסוג Chrysis.

באחד הימים נכנס אלינו לבית הזחל הזה. זחל די גדול, שכנראה מחפש לו מקום להתגלם. וזחל גדול מצביע על כך שיצא ממנו עש גדול, ובמקרה הזה כנראה טוואי גדול, Lasiocampa grandis.

ובחזרה לבוסתן — החיפושית הזו Oedemera femorata די נפוצה, אבל הפעם יצאה תמונה מוצלחת במיוחד (וזה הפריים כולו בלי חיתוך), אז נפרגן לה מופע נוסף בבלוג כדי להכיר במאמץ.

הייתה גם חידקונית אדומה קטנה, שהצלחתי לצלם מהתחת וכשניסיתי להגיע לזווית יותר טובה היא הסתלקה. הייתי בטוח שהיא אותו דבר כמו חידקונית אדומה קטנה שצילמתי בעבר. אבל כשהעליתי אותה לאתר iNaturalist סמואל בראון מניו-זילנד שהוא כנראה מומחה בכאלה טען שלא, ושהיא בכלל ממשפחה אחרת של חידקוניות. אבל התמונה לא הייתה טובה מספיק לתת זיהוי אמיתי.

וחידוש אפשרי – על הניצנים של הקיפודן שמתחילים לצאת היו כמה פשפשים קטנים. בעצם ממשפחת הפשפשיתיים. אני לא בטוח, אבל אולי זה Tingis cardui. לא לקח יותר מיום, וקיבלתי את הזיהוי הנכון מאסף: זה Elasmotropis testacea, שכפי שניתן היה לצפות נקרא בעברית פשפשית קיפודן. לפחות הזיהוי של המשפחה היה נכון…

ועוד אחד: על התלתן הארגמני צילמתי דבורה קטנה שחשבתי שהיא הלקטית כלשהי כמו כאלה שכבר צילמתי בעבר. אז חשבתי. תוך יום גידי פיזנטי הבהיר שהיא בעצם אנדרנה, ובפרט Andrena russula. אז במקרה הזה אפילו במשפחה פספסתי…

תהלוכת כלולות

אחת התופעות היפות והמרשימות של נמלים היא מעוף הכלולות — ביום מסוים בקיץ המלכות הצעירות והזכרים פורצים מהקן ומתעופפים להם מסביב באורגיה של טירוף חושים. אצלנו בבית זה קורה יותר בקטן. יש לנו בבית כבר כמה שנים טובות קן נמלים, ככל הנראה של אצנית צהובה (Nylanderia jaegerskioeldi), איפושהו מתחת לרצפה או בקירות באזור השירותים והסלון. וביום המיועד הן יוצאות לא למעוף אלא רק לטיולים קצרים על הקיר. טיולים משום-מקום לשום-מקום, או ליתר דיוק מחור מסוים לשום-מקום וחזרה. לפעמים זה מהמנורות שמותקנות על הקיר הסלון, לפעמים מהברז של האמבטיה, ולפעמים סתם מסדק קטן בין האריחים על הקיר. זה סיפור של שעה שעתיים כל פעם, לאורך כמה ימים, ואז זה נגמר. בשאר השנה לא רואים אותן, והן גם לא מחפשות אוכל במטבח. אז לא נותר אלא לצלם. הפעם היה לי המזל לראות גם את האקשן עצמו אצל שני זוגות בסלון. הזכרים נראים די מגוחכים כשהם מחוברים לקצה הבטן של המלכות שגדולות מהם פי כמה. אחד מהם, אחרי שסיים את מלאכתו והתנתק, הסתובב שם קצת כמו שיכור; הוא היה כל כך נרגש שאפילו לא רץ לספר לחברה.

העונה מתחילה

הימים חמימים ושמשיים, והפרחים פורחים, אז זו תחילת עונת החרקים. ואכן כשאני יוצא לבוסתן לחמם את עצמותי אפשר לראות כל מיני יצורים, שרובם כבר מוכרים משנים עברו. אבל יש לפעמים גם חידושים.

אחד המוכרים הקטנים ביותר הוא פסילת כליל החורש, שכפי שניתן לצפות לפי שמה נמצאת על עלי כליל החורש. החידוש של השנה היה שהיו שם כמה נמפות בשלבים שונים של גדילה, עם מראה די שונה אחת מהשנייה ומהבוגרים.

קצת במורד השביל היה קן נמלים חדש עם משפך עפר קטן והמון נמלים ג'ינג'יות קטנות (כ-3 מ"מ) שטרחו בהוצאת פרורי עפר קטנים שהן חפרו בפנים. לפי כל הסימנים זו אסמית חיוורת, Pheidole palidulla.

והייתה גם כחלילת שברק, שהצבע הכחול דלף לה החוצה וצבע חלק מהקשקשים בתכלת זוהר.

מי אוכל את הפומלה שלי?

לפני יותר מחודש היו סימנים של מכרסם במטבח. הוא נכנס לארון וכרסם את שקית הקמח ושקית הסולת, וגם את האורז. והוא היה גם על השיש וכרסם קצת מתפוח. אז קנינו מלכודת וניסינו לפתות אותו עם פרוסות תפוח וקצת חמאת בוטנים, אבל הוא לא התפתה להיכנס. לילה אחד אפילו ראיתי אותו בחטף — נראה כמו עכבר די גדול — אבל הוא התחמק לפני שהצלחתי לחשוב מה לעשות.

ואז היו כמה שבועות בלי שום עקבות נוספים, אז חשבנו שאולי הבעיה נפתרה מעצמה.

אבל לפני יומיים מישהו כרסם חתיכת פומלה שנשארה על השיש. רק קצת פומלה ושום דבר אחר. ולמחרת אותו מישהו המשיך עם אותה חתיכת פומלה. אז אתמול בלילה שמתי את סוף הפלח במלכודת בתור פיתיון, והפעם זה עבד. בערך בחצות שמעתי את המלכודת נסגרת, ובתוכה הייתה חולדה חמודה (כן, זה השם המדעי, תרגום חופשי של Rattus rattus). צילמתי אותה בתוך המלכודת כי היה חשש שאם אוציא אותה היא לא תשתף פעולה, ואז שחררתי אותה בחוץ. נקווה שזה היה מספיק טראומטי שהיא לא תחזור. אומנם כאמור חמודה, אבל בכל זאת אני רוצה את הפומלות לעצמי.

אחרי הגשם

מזג האוויר בימים האחרונים מתעתע, עם הגשמים החזקים שהגיעו אחרי הפסקה ארוכה בה חשבנו שהחורף כבר נגמר. אבל אז יצאה שוב השמש ואיתה גם החרקים. הנה שניים מהם.

הדבר הראשון ששמתי לב אליו היה מין הר געש קטן כמו שעושים בבית ספר לצורך הדגמה: חרוט עפר מעוצב עם חור גדול בראשו. בהיתי בו קצת זמן ואז ראיתי שמישהו זוחל החוצה מהחור. זו הייתה אחת הנמלים הגדולות שראיתי אי פעם. ואחריה באה עוד אחת. לאחר בדיקה הגעתי למסקנה שזה מין שכבא פגשתי פעם בעבר, אבל לא ראיתי קן שלהן, ובפרט לא קן חדש שרק נחפר. זו קמפונית פולחת, Camponotus fellah. ואלה שיצאו הן הלוחמות, עם הלסתות המפחידות. הפועלות הן חצי גודל.

בתחתית הבוסתן התחיל לגדול לשון הפר חדש, ועכשיו הוא פורח. אחד המבקרים היה דבורה תזזיתית שנראתה מעניינת אבל היה קשה לתפוס אותה במקום. בחלק מהפריימים רואים אותה במטושטש בתעופה אחרי שכבר המריאה, ובחלק נשאר רק הפרח לבד. אבל היו גם כמה שמהם ניתן לזהות שמדובר במדרונית ארוכת פיסה (Anthophora plumipes), לפי השערות הארוכות בחלק התחתון של הרגל האמצעית, ובפרט בזכר, לפי הפרצוף הצהוב.

מחורף לאביב

מצד אחד יש ימים (או אפילו שבועות) קרים וסוערים, אבל מצד שני יש גם כאלה שמשיים ונעימים. ובזמן האחרון הם הרוב. ואז נחמד לצאת ולפגוש מכרים ותיקים, ואולי גם דמויות חדשות. הנה כמה מהם.

אחד הוא הרחפן Episyrphus balteatus שהיה כאן באמצע פברואר. המין הזה ממש נפוץ אצלנו, אבל (א) הוא אחד היפים, ו-(ב) עברו שנים רבות מאז שתיעדתי אחד כזה. אז החלטתי ששווה להעלות תמונות שלו שוב למרות ששום דבר לא השתנה. הוא עומד על פרחי העירית הגדולה הראשונים שמתחילים להיפתח.

מי שכבר פרחה במרץ היא השקדיה הקטנה, שבעצם כבר לא כל כך קטנה בכלל. וסביבה זמזמו כמה דבורים. אז ניסיתי להתמקד בהן ולצלם ברגע שהן ממריאות. הנה שתיים משעשעות.

קצת יותר מאוחר, לקראת סוף פברואר, צילמתי את הדבורה הזו נוברת בפרחי עירית גדולה. לפי זיהוי עבר אני חושב שזו כנראה Anthophora nigriceps. ואגב התמונה הזו היא כל הפריים המקורי בלי שום חיתוך. לפעמים זה יוצא טוב.

באותו יום ראיתי ביער כתום כנף (Anthocharis cardamines). אלה הפרפרים הכי מתסכלים, כי לפחות כשהם נפגשים איתי הם מקפידים לא להתיישב בפוזה פוטוגנית. הפעם הוא כן עשה זאת, אבל מרחוק, וכשהתקרבתי הוא כמובן ברח. אבל הספקתי תמונה לא ממש טובה שנותנת טעם על מה מדובר.

ועוד באותו היום ראיתי גם נמפה של גמל שלמה חד-עין (Ameles heldreichi). היא עמדה על קורי עכביש, אבל נראה שהיא מסתדרת ולא באמת בסכנה. כך נוצרה תמונה שבה היא נראית כאילו היא מרחפת באוויר.

במקביל לפגישות בבוסתן היו גם כמה בבית, ובפרט על הקיר מעל הכיור בחדר האמבטיה. הראשונה שם הייתה נמלה כתומה יפה שבילתה שם כמה ימים באמצע פברואר. לדעתי זו Camponotus sanctus, למרות שכרגיל הן כהות יותר (גם בראש וגם בקצה הבטן). מצד שני המומחים באתר iNat לא היו מוכנים להתחייב על המין הזה, אלא רק על התת-סוג Tanaemyrmex שכולל גם מינים נוספים.

חידוש מרעיש הוא פשפש קטן שנצפה אתמול, גם על הקיר קצת מעל הכיור. העליתי אותו לאתר iNaturalist עם זיהוי שהאתר הציע ונראה לי אפשרי. אסף נ' חשב שזה משהו אחר מאותו אזור טקסונומי, ולאחר בדיקה של המומחים האחרים הוא צודק: זה Eremocoris pellitus.